בפגישת החלמה של "12 הצעדים" שבה השתתפתי לפני זמן מה, אחד המשתתפים שיתף ציטוט שדיבר אליי עמוקות: "להיות פגיע פירושו להיות חזק". לעיתים קרובות בחיים אנו מפחדים לבקש עזרה או הכוונה, מתוך מחשבה שהדבר מציג אותנו כחלשים או כחסרי יכולת, אך ההפך הוא הנכון.

סיימתי לקרוא לאחרונה ספר מדהים על התמכרות והחלמה בשם "החיים היחידים שיכולתי להציל"(The Only Life I Could Save) מאת קתרין קצ'אם. היא מספרת שהוזמנה ל"שבוע משפחות" במרכז הגמילה בטבע שבו למד הבן שלה. שם, קיימו עימם הרבה פעילויות קבוצתיות כדי לבנות קשרים חברתיים ולעזור להם להכיר זה את זה.

באחת הפעילויות הם קיבלו משימה מאתגרת במיוחד: להיחלץ מתוך מבוך-חבלים בעיניים מכוסות, בעזרת הידיים והחבלים בלבד, כשמדי פעם, אנשי הצוות התערבו כדי לכוון את המשתתפים ולוודא שהם לא מתנגשים אחד בשני...

בשלב מסוים, כשהיא הולכת ומסתבכת בתוך המבוך והופכת ליותר ויותר מתוסכלת, היא שמעה משתתף אחר מכריז מרחוק שהוא הצליח לצאת. הדבר רק הגביר את הצורך שלה לפצח את המבוך אז היא הגבירה את קצב העבודה שלה והתאמצה יותר למצוא את הדרך החוצה, אך מאמציה הגוברים לא קידמו אותה לשום מקום כשבינתיים היא שומעת עוד ועוד משתתפים מכריזים שהם בחוץ.

כשהרגישה שהכעס והתסכול שלה מגיעים לשיא, היא פנתה לאחד המדריכים וביקשה את עזרתו.

המדריך ניגש אליה והסיר את כיסוי העיניים שלה, ואז היא גילתה להפתעתה שאין שום מוצא מהמבוך הזה. רק כשהאגו שבור והענווה סוף סוף מרשה לך לבקש עזרה – רק אז אתה יכול להיחלץ מהמבוך.

הכול התבהר לה באותו רגע. מטרת התרגיל הייתה לעזור למשפחות להבין את בן המשפחה המכור שלהן ואת הצורך החיוני בבקשת עזרה. לפעמים זוהי הדרך היחידה להיחלץ מהמצוקה.

מחפשים במדבר

בפרשת השבוע, פרשת "שלח", אנו קוראים כיצד אלוקים בישר לאבותינו שהם ינדדו במדבר במשך 40 שנה בטרם ייכנסו לארץ המובטחת.

הסיבה לכך הייתה חטא המרגלים, שלא האמינו ביכולתו של ה' להביא אותם אל הארץ. כתוצאה מכך, הם נאלצו לנדוד במשך 40 שנה, וכל מי שהיה אז מעל גיל מסוים נקבר במדבר ולא זכה להיכנס לארץ ישראל.

מדוע רצה ה' שהם ינדדו? מה הערך בכך? מדוע שלא ייתן לאלו שמורשים להיכנס, להיכנס מיד, ואלו שאינם זכאים יישארו במקום אחד עד סוף חייהם, או שימצא עבורם פתרון אחר?

יתכן שהתשובה לכך נמצאת באמרתו של הבעל שם טוב ביחס לראש השנה: "ה' מסתתר", הוא אמר, "בכדי שנחפש אותו". אלוקים רוצה שנשקיע זמן בלמצוא אותו אז כדי לגרום לנו לעשות זאת הוא מסתיר את עצמו ומראה כאילו הוא איננו. מטרת התרגיל היא ללמד אותנו לבקש ולחפש.

במילים אחרות, ה' רוצה שנרגיש שאנו נזקקים לו, שנפנה אליו, שנבקש את עזרתו. כדי להשיג זאת, הוא מעלים את עצמו, ואז אנו מרגישים אבודים, משוטטים, ושבורים.

אז אולי ה' גרם לאבותינו לנדוד במדבר כדי שיבינו שאין להם יכולת לצאת מהמדבר בכוחות עצמם; כדי שיפנימו שבסופו של דבר כולנו נזקיקם לחסדיו של ה' ובלעדיו אנו חסרי אונים. הצעירים, שגדלו לתוך הנדודים הממושכים במדבר, גדלו לתוך הידיעה שהם תלויים באלוקים ולכן היו זכאים להיכנס לארץ המובטחת.

האומץ להסיר את המסכה

אין בכך שום בושה. כך הבורא עיצב בתבונה את עולמו. הבעיה מתחילה כשאנו עוטים בדבקות מסכה כוזבת שנועדה להציג אותנו כחכמים וחזקים ללא גבול, ואין לנו את האומץ להיות נזקקים ולבקש עזרה.

לעיתים, כל מה שה' רוצה מאיתנו הוא שלוש מילים פשוטות: "אנא עזור לי". לעיתים, הדרך היחידה לצאת מהמדבר הממשי או מהמדבר האישי שלנו היא להבין שלהיות נזקק זה להיות חזק.

קתרין למדה זאת ביחס לבנהּ ולמחלה שלו. המכור לומד זאת בדרך הקשה, כשהוא כבר מרוסק לחלוטין ולא נותר לו דבר מלבד לבקש עזרה.

התפקיד שלנו הוא ללמוד מניסיונם של אחרים, ולא לחכות להרס עצמי מוחלט כדי להעז לבקש עזרה.

זכרו: כשאתם מבקשים עזרה, אתם מפגינים כֹח, לא חולשה.